מיזם לאומי למניעת זיהומים נרכשים בבתי חולים

מאת אלופה במיל' אורנה ברביבאי – ראש הקרן למיזמים לאומיים

הקרן היא מבית ייסודה של שיתופים, ארגון חברתי ששם לעצמו למטרה להשפיע על אסטרטגיות בציבור הישראלי

על האלופה מיל' אורנה ברביבאי בויקיפדיה

אי השוויון הוא בעיה מרכזית בישראל,  במערכת הבריאות הוא ניכר ועלה בדוח שהופיע בכותרות, וההבדלים בין עשירים לעניים מרכז ופריפריה יהודים וערבים זועקים לשמיים. ב-2011 אנשים יצאו לרחובות כי חשבו שהמדינה לא נותנת את מה שהיא צריכה ברמה הכלכלית, ועל זה שאנשים עובדים ולא מצליחים להתקיים, סיפור הבריאות הוא חלק גדול מהסיפור של רווחה, והוא עולה לאנשים בחיים. בתחום הבריאות שהוא מוצר ציבורי בסיסי יש פער נוראי, ובתוך הבריאות אחד הרוצחים הוא זיהומים בבתי חולים.

האם ניתן לשנות?

אפשר להגיד אנחנו מדינה מתוקנת שהמדינה תעשה מה שמצופה ממנה. ואפשר גם לטעון שברומניה לדוגמה יש בתי חולים בהם ישנים 2 חולים במיטה- כלומר שהכל יחסי, והמצב בישראל תקין.

או ניתן לשנות!

ואיך ניתן לדעת שניתן לשנות? בגרמניה – יש ביה"ח ללא זיהומים – יש להם אישור שאין להם זיהומים, אפס מתים מזיהומים בתוך ביה"ח. זו ראיה שזו אפשרי, והאתגר הוא איך ליצר את זה בישראל. בקרן למיזמים לאומיים החליטו לבחור בשינוי, ולא בלשבת בצד ולא להשפיע. בבסיס האסטרטגיה קיים שיתוף פעולה בין מגזרי בין המגזר הפרטי – פילנתרופי שהוא חלק מהחברה האזרחית, לבין הסקטור הציבורי. הקרן החליטה להתמקד במיזמים העונים על הקריטריונים הבאים

  • נושאים א-פוליטים ולא מפלגתיים
  • בעיה לאומית ולא מקומית
  • שניתנת להשפעה ניכרת ובזמן סביר של שנים בודדות
  • ושהתוצאות ניתנות למדידה, לכן האימפאקט ברור.
  • שהיקף המשאבים לא יהיה מיליארדים אלא מיליוני ₪ (במקרה דנן 12 מש"ח לשנה)

זיהומים בבתי חולים

הבעיה של זיהומים נרכשים בבתי חולים עומדת בקריטריונים הללה, ההיקף משמעותי – יש דו"ח של מבקר המדינה שאומר כמה מתים מזיהומים – בין 4000-5000 בשנה.  הנושא אינו מפלגתי ונוגע לכולם וההיקפים והפרישה של הבעיה היא לאומית, והתמודדות עימה תשפיע על כלל האוכלוסייה. בנוסף ההערכה שלהם הייתה שאכן ניתן לייצר תוצאות בזמן קצר ובתקציב סביר.

לפני שנתנה תשובה חיובית לקרן ולמיזם הראשון שלה ברביבי מספרת שיצאה בסבב התייעצות:

בשיחה עם ד"ר מיכל חמו לוטם שמומחית בהובלת שינויים (המרצה שלנו..) למדה ש"התופעה קיימת ובעייתית אבל הביצוע לא יהיה פשוט".

בשיחות עם מומחים במחלות זיהומיות (פרו'פ כרמלי, מומחה לזיהומים באיכילוב, פרופ גליה שמר באסותא, ופרופ נתי הלר בתל השומר) הבינה כי משובר בבעיה מהותית וכי יש כלים בסיסיים לפתור אותה, ולצמצם התמותה ב – 50%.

"אני לא יודעת לשוחח עם חידקים, אבל עם בני אדם בהחלט שכן" מתלוצצות ברביבאי. ומוסיפה "איך יכול היות שב-2011 יצאו לרחובות על קוטג' אבל על זה ש4000-5000 אנשים מתים לא? ועוד לא דיברנו על איכות חיים.. "

חברה אזרחית יודעת להשפיע, לדוגמה בתאונות הדרכים פעל ארגון אור ירוק, ולפני מס' שנים היו  700 הרוגים ועכשיו ירדנו לכיוון ה 350 – 400 לשנה. בפגישה עם מנכ"ל אור ירוק שמוליק אבואב שאלה אותו מה הדרך לטפל בבעיה לאומית. לדבריו "הוא רוקד עם הממשלה 'ריקוד קיפודים' אבל תמיד מעדיף ללכת קודם עם הממשלה ורק אם כלו כל הקיצים לפנות נגד".

מסקנותיה בעקבות סבב ההתייעצויות היו שאכן יש בעיה אמיתית ושכן, אפשר לצמצם ולמנוע תמותה ותחלואה מזיהומים בבתי חולים. אלה היו גם הממצאים מסקירת ספרות בעולם. ביה"ח שהחליטו לעשות שינויים הצליחו לשפר, עם אותם נתונים תשתיתיים כמו ישראל למשל יחס רופא – חולה ורופא – אחות, או צפיפות בחדרים. גם בישראל יש דוגמאות לשינוי, למשל ד"ר איתי פסח, מנהל טיפול נמרץ ילדים בשיבא החליט שאצלו לא יהיו זיהומים. באמצעות משחק – פרוטוקול לפיו מי שמזהה אדם שלא רחץ ידיים שם לו מדבקת 'בושה' על הכב. מי שיש לו מדבקה יכול להוריד אותה רק כשהוא רואה שמישהו אחר לא רחץ ידיים, ולהעביר אותה אליו. מ12 מקרים ירדו למקרה של זיהום אחד בשנה, בכלים מאד פשוטים ולא מתוחכמים. ודר פסח אגב עדיין היה מתוסכל מאותו זיהום אחד.

הובלת שינוי מתוך החברה האזרחית

של מי התפקיד ועל מי האחריות להניע את השינוי?

החברה האזרחית היא המרחב בין הממשלה למשפחה שאינו למטרת רווח. או ארגוני המגזר השלישי הם חלק ממנה, וכנ"ל התארגנויות או פילנתרופיה. כיום פועלים יותר ויותר באמצעות שיתופי פעולה בין מגזריים.

מנכ"ל צ'ק פוינט כדוגמה, אומר "אני רוצה לעשות שינוי – ואני אומר לחברה הצעירים לכו ללמוד מדעים ואני אתן להורים שלכם אישור שאחרי הצבא אני אממן לכם לימודים". מה העניין של אזרח בציבור לעשות דבר כזה? האמונה ששת"פ בין החברה לממשלה יחולל שינוי.

כאשר החברה האזרחית באה להתערב בקודש הקודשים – ביה"ח, עלול להיווצר מתח. ודאי אם חלק מהשחקנים באים מהמגזר העסקי למשל גדי לסין מנכל קב' שטראוס.

ואכן מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' ארנון אפק שאל: "מה יש לכם להתעסק בזה?!"

ואילו ליצמן שר הבריאות ענה "אני יו"ר של קרן ואני מאמין שאפשר באמצעות שת"פ לבצע שינוי".

"אני מודה שעמדתו של ליצמן הפתיעה אותי לטובה, בדו"חות של משרד הבריאות לא מופיע נושא הזיהומים, אין שקיפות בתחום, כך למשל בפנייה של העמותה לחופש המידע לביהמ"ש בבקשה לפרסום הנתונים המשרד הגיב שפרסום הנתונים אינו מתאים, והשופטת פסקה שהנושא יבחן שוב בעוד כמה שנים, ולא חייבה את המשרד לפרסם את "נתוני המוות".

איך החלו לטפל בשינוי הזה? החליטו ללכת על פיילוט שיכלול שני בתי חולים, האחד בפריפריה והשני במרכז, ולבסוף נבחרו בי"ח נהריה ובי"ח תל השומר, שניהם הסכימו לפרסם את הנתונים.

מנהל בי"הח שיבא כיום אומר "אני אפרסם את הנתונים, כי זה חלק מהשקפת העולם שלי, שקיפות והצורך לחולל שינוי".

"הקדמה דורשת שינוי,

אנשים הגיוניים למציאות, אנשים בלתי הגיוניים משנים אותה.

קדמה דורשת אנשים בלתי הגיונים"

פרופ אדיג'ס

 

חלק מההתערבות כלל הגדרת זיהום ובחירת החידקים בהם משפיעים, בניית הכלים, וכמובן מדידת  התהליכים והתוצאות באמצעות מערכות המידע ואמצעים נוספים. מודדים תהליכי שינוי שעושים בני אדם לא החיידקים.

החיבור בין תל השומר לנהריה – יצר שלם גדול מחלקיו, וכל אחד מהשניים תורם לשני. חלק מהתהליך מחייב שיחות עם כלל בעלי המקצוע – רופאים, אחיות, מנקים ועוד. חייבים להבין שזה שינוי בסדר גודל מערכתי – שינוי התנהגותי. שינוי כזה לוקח זמן, ומחייב מתיחת גבולות האחריות. המתח אחראי גם על זיהומים למרות שהם מעבר לגבולות חדר הניתוח, כמו למשל שעשו בתאונות הדרכים בצבא. השינוי היה שאמרו למפקד: אתה אחראי על החיילים שלך גם בסופ"ש, ולמרות ההתנגדות הראשונית זה פעל.

שינוי התנהגות הוא דבר ארוך ומורכב, אבל הסיפור של ד"ר פסח בטיפול נמרץ ילדים שיבא מכיח כי הוא אפשרי. ולמרות זאת חוסר האמונה גדול מאד, היו קולות שאמרו "בחיים אין מצב שהנהלת ביה"ח תראה בזה נושא מרכזי לשינוי" או "אין מצב שזה יהפוך לסדר היום בביה"ח" והאתגר הוא להצליח לשנות התנהגות באמצעות תוכנית אינטגרטיבית וכוללנית.

מה עוד אפשר לעשות?

  • מעורבות החולה ומשפחתו – ישאלו את איש הצוות אם הוא חיטא ידיים לפני שבא למטופל. זה שינוי של המטופל שהופך למשאב המשפר את הבריאות של עצמו.
  • שינויי מוצר וסביבה: בפיילוט – החליטו שיהיה תקציב לג'ל ידיים שיהיה נעים לאיש הצוות ולא יהרסו לו הידיים ויהיה לו רצון להשתמש בזה.
  • ניהול ופרוטוקול: סט פעולות שצריך לעשות לפני שנכנסים למטופל. כמו בד"ח- בדיקות חיוניות לטייס.
  • קמפיין ומודעות: בביה"ח בלונדון יש לוח גדול שעליו כתוב – מזה 421 ימים לא היה פה את החיידק הזה. בנהריה, מנהלת מחלקה אימצה את זה אצלה.
  • מנהיגות: אחריות מרחיבה, אינטגרציה ומקום לאחות, למנקה ולראש המחלקה – נראה שהדבר אפשרי.
  • מדידה.

חייבים להצליח

ליצמן הבטיח שאם מצליחים התוכנית תורחב לעוד בתי חולים. שירותי בריאות כללית ממתינה להיכנס עם בתי החולים שלה, התחלת הפיילוטים תהיה בינואר 2017, בינואר 2018 נדע איזה זיהומים מהחיידקים שנבחרו היו בירידה ומה שיעורי הירידה.

מה שיסמן שעברנו את נק' האל חזור הוא שאנשים בדרג המקצועי ירגישו שהם חלק מהשינוי הזה, אנשים בשטח אומרים היום שהם נקרעים ואף אחד לא מעריך אותם, השינוי בזה יסמן את נקודת המפנה. אם אתה תרגיש שאתה חלק מהשינוי- אתה תשתתף.

הסיפור הוא אנשים – איך אתה גורם לאנשים להביא את השינוי.

המתעניינים בתחום מוזמנים לקרוא על הקרן למיזמים לאומיים כאן, ומאמר ב YNET של דר איתי גל על זיהומי בתי חולים והדרך להימנע מהם – עבור המטופלים

לתקציר הספר להוביל לשינוי של ג'ון קוטר

ההרצאה ניתנה ב 8.12.16 בקורס של ד"ר מיכל חמו לוטם: אסטרטגיה וחדשנות בבריאות הציבור באוניברסיטת אריאל

סיכמו:

לראיון עם אורנה בערוץ היוטיוב של הקורס

220px-orna_barbivai

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s